שלושה שירים

 דבר מגוחך

דבר מגוחך כתיבת שירים
הארץ בוערת
דם נישפך
האדמה פוערת את פיה
הרכבת נוסעת לתהום
בחוץ אנרכיה וכאוס
הבית עולה באש
ואתה מתבודד בחדר
ו - כותב אל המחר

לו יכולתי הייתי
מפסיק את שפיכות הדמים
לו יכולתי לעשות משהו
הייתי מעלה לשלטון
אנשי שלום אחדות ופיוס
לו יכולתי הייתי שם סוף
לכיבוש ולמלחמות
אך אינני יכול לעשות מאומה
מלבד לכתוב שירים

כמה חסרי אונים אנחנו
נאחזים במילים
בעוד אנשי דמים
הם אנשי המעשים
עד מתי יהיה גורלנו תלוי בהם
וכשישאלו אותי במשפט
"מה עשית אל מול הרשע?"
אגמגם מילים עלובות -
כמה מגוחך להיות משורר

---------------------

*

כבר לא מאמין בכתבי עת לשירה
שם יחנקו את שירייך בתכריכים
של מהוגנות בורגנית צרת מוחין

כבר לא מאמין בהוצאה לאור של ספרי שירה
תמורת מכירת נשמתך למולך

כבר לא מאמין בעורכי שירה ומבקרי שירה
שמעולם לא קראו או הבינו בשירה מימיהם

כבר לא מאמין ב"קוראי ואוהביי השירה"
אשר יתעבו אותך בחייך ויאהבו אותך רק אחרי מותך

אני מאמין בעצמי ובמילותיי
ואם זה לא מספיק טוב למישהו –
שיאטום את אוזניו את עיניו ואת ליבו הערלים

-------------------------

גלולה אדומה

היום בלעתי גלולה אדומה
ועיניי נפקחו
ולא עוד אאמין בדבר
לא באלוהים כזה או כזה
ולא בבני תמותה
אין אמונה בבני אדם
ואין צדיקים בעולם
אין עושה טוב אין גם אחד
הכול נילאח נימאס חמס ורקוב

כי זו האמת וזה שכרה
שום גאולה או תקווה
לא שלום ולא שלווה
שום אהבה או נאמנות
לא חוכמה ולא בינה
שום היצמדות
רק אדישות ושיוויון נפש
מול הרע והטוב
כמו הר נצח
אל מול שמיים משתנים

-------------------