אודות

הועדה המסדרת (מדוע פתחתי את הבלוג הזה)

הבעיה שלי היא לא כתיבת השירה
הבעיה שלי היא כול החרא שמסביב
מאבקי אגו ורוע אינסופיים
עם אפס בכבוד אנושי בסיסי
והתנשאות ובוז של כולם כלפיי

שמי מוכתם ומקולל כבר
מרוח בצואה ושתן של "המשורר הקוקו פסיכי ההוא"
זה הכרטיס ביקור שלי
שירים של פסיכית היסטרית פסיכוטית קשורה במחלקה סגורה
שכולם לועגים לה בביצה הספרותית
אני ושיריי אנחנו בדיחה
והסבל שלי הוא קוריוז בעיניהם
תיירים משועממים בגיהינום האישי שלי
מתלהבים מ - "יווו! תראו כמה הוא פסיכי!!!"
הדפיקות והעליבות שלי מרגשים אותם
גורמת להם להרגיש טוב עם עצמם
האליטה הפריבילגית האשכנזית התל אביבית המנומנמת והמפוהקת

ועורכים ציניים ומנוולים ונרקיסיסטיים
מנהלים אותי
מסרסרים בשיריי
מפיצים עליי שמועות ושקרים
אומרים לכולם
"עזבו אותכם ממנו הוא פסיכי -
תתעלמו ממנו הוא יטביע אותכם בזבל הגרפומני שלו"
אך כול גיליון שעומד לצאת
הם באים אליי בפקודה
"שלח לנו את השירים שלך נערוך ונפרסם אותם"

אני ושיריי אנחנו קהל שבוי בידיהם
הם אומרים לי "אל תכתוב כול הזמן שירים" (כדי שלא תבלבל לנו בשכל)
אך מה שלי אסור להם מותר
שאלוהים יסלח להם
על הכול הפעמים שלעגו לי
על כול הפעמים שהתנשאו מעליי
שהשמיצו אותי שירדו עליי
שהתעללו בי
יסלח להם האל כי אני לעולם לא אסלח להם
לא אסלח ולא אשכח להם את מנוולותם

הם מעמידים פנים בפניי ש"מעריכים אותי"
בעוד שבליבם הם בזים לי
ולועגים לי מאחורי גבי עם חבריהם
הם רוכבים עד הסוף על הסטיגמה עלי כחולה נפש
כול הדרך לרמיסת כבודי
חבורה עלובה של ציניקנים צבועים ושקרנים בזויים